מהן הדרישות הטכניות לתאורת הצפה?

פנס הוא מקור אור נקודתי המקרין אור באופן שווה לכל הכיוונים; טווח התאורה שלו מתכוונן, והוא מיוצג בסצנה על ידי סמל אוקטהדרון רגיל. זרקורים הם מקורות האור הנפוצים ביותר בעיבוד, עם זרקורים סטנדרטיים המופעלים כדי להאיר את הסצנה כולה. ניתן להשתמש במספר זרקורים בתוך סצנה אחת. כדי להשיג תוצאות אופטימליות, נורות צילום מותקנות לרוב בתוך מטריות גדולות מחזירות אור כדי לשמש כמקורות אור מפוזרים בעוצמה גבוהה-.

 

הדרישות הטכניות לתאורת הצפה מתוארות להלן:
1. זווית נפילה
צללים הם המדגישים את ההקלה ואת קווי המתאר של חזית; לכן, תאורה חייבת תמיד לחשוף מרקם פני השטח. אור הפוגע בראש החזית-(במאונך) אינו יוצר צללים, מה שגורם למשטח להיראות שטוח. גודל הצללים תלוי בהקלה על פני השטח ובזווית כניסת האור. זווית ההארה הממוצעת צריכה להיות 45 מעלות. אם ההקלה על פני השטח מינימלית, זווית זו צריכה לעלות על 45 מעלות.

 

 

2. כיוון הארה
כדי להבטיח תאורת פני שטח מאוזנת, יש להטיל את כל הצללים באותו כיוון; כל גופי התאורה המאירים אזור מסוים צריכים להקרין אור באותו כיוון. לדוגמה, אם שני אורות מכוונים באופן סימטרי למשטח מזווית מאונכת, הצללים יצטמצמו, מה שעלול ליצור אפקט חזותי מבלבל שיסתיר את תבליט פני השטח. עם זאת, תחזיות גדולות יכולות להטיל צללים צפופים וכבדים; כדי למנוע הפרעה בשלמות החזותית של החזית, רצוי לספק תאורה משלימה וחלשה יותר בזווית של 90 מעלות למקור האור הראשי כדי לרכך את הצללים הללו.

 

3. זווית צפייה
כדי לתפוס בבירור צללים ותבליט משטח, כיוון ההארה חייב להיות שונה מכיוון התצפית, עם זווית של לפחות 45 מעלות בין השניים. עם זאת, עבור אנדרטאות הנראות ממקומות מרובים, שמירה קפדנית על כלל זה עשויה להיות בלתי אפשרית; במקרים כאלה, יש לבחור נקודת צפייה ראשית, ועיצוב התאורה צריך לתת עדיפות לפרספקטיבה זו.